היחס המשפטי לעבירות טרור

מאת: דודי אסולין

יום שני, אוגוסט 17th, 2015


כשגל טרור חדש מציף את הארץ עולה השאלה שוב מה ניתן לעשות?. ואז מנסים לקדם כל מיני הגבלים וסנקציות המהוות כ'פלסתר' למצפון של ההנהגה והעם. כשהגל דועך, אתו דועכים אותן הוראות שעה. למה זה קורה? איפה אנו טועים בהגדרה וביחס לעבירות טרור?

למושג "טרור" או "פעולת טרור" ניסו למצוא הגדרה שתבטא את העבירה, כוונותיה ומטרותיה, ותבדיל אותה מעבירות פליליות קלאסיות. הגדרות כמו: 'שימוש שיטתי ומכוון או איום להשתמש באלימות כדי להשיג מטרות פוליטיות' או שלושת הרבדים שניסח דוד נזרי, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה: יסוד של מניע אידאולוגי, יסוד של מטרה כמו השגת מטרות פוליטיות ויסוד המעשה. למושג יש אף הכללות עם מושגים שונים, אם כי דומים ביסודם, כמו "שלטון טרור" של רובספייר ושותפיו בעת המהפכה הצרפתית, או "ארגון טרור" כמו חמאס וחיזבאללה. הלגיטימיות של המעשים אף היא שנויה במחלוקת, בעוד שהעולם המערבי רואה בטרור שורש של רוע, חורבן ואיום על הדמוקרטיה חלק אחר, לא מבוטל בעולם המערבי ובעיקר מחוצה לו, רואה במבצעיו כלוחמי חופש. באחד מהדיונים של וועדת החוקה להכנת החוק למלחמה בטרור נאמר ע"י עו"ד מרגלית כי אם נתבונן בשלושת הרבדים שניסח נזרי וננתק את יסוד המעשה הרי שקיבלנו פעולה מחאתית לגיטימית. לכן צירוף יסוד המעשה משייך לכאורה עבירת טרור לתבנית עבירה פלילית רגילה. אם נתבונן בהגדרה הראשונה לעיל אולי אף נטעה לחשוב שטרור היא עבירה עם מניע יותר נעלה כיוון שהיא נעשית בשם קולקטיב ורעיונות אידאולוגיים ולא מתוך גחמה יצרית גרידא, ומשם אולי אף נסלול דרך להכשרת עונש מופחת. בנוסף, חוסר ההכרעה המשפטית בנדון משפיעה בצורה רעיונית על הלך הרוח של המתבונן באמצעי המדיה מבחוץ שמסנגר על הפעולות ואף מזדהה. מקובל לטעון כי הטרור הוא הסימפטום לבעיה נשגבה יותר (כמו מצב של העדר אוטונומיה או טענה על שטחים) ולכן דרוש טיפול בשורש הבעיה באמצעים דיפלומטים ולא בהכרח באמצעים משפטיים. אכן הטרור הוא סימפטום אך מערכת המשפט לא מתיימרת לתקן בעיות דיפלומטיות כמו שהיא לא מתיימרת לתקן בעיות חינוכיות או סוציאליות. כל זה אינו מונע בעדה לבסס את ביטחונו של הפרט, למנוע אנרכיה ולצור הרתעה. אם לצורך גופו של עניין, אנו מחכים 70 שנה לשלום בר קיימא אין אנו צריכים לחיות בפחד ולהקריב קורבנות עד שהיום הנכסף יגיע, כל זאת בשם האמצעים הדיפלומטיים.

ניסוח ההגדרה

ובכן, החטאת המטרה בהגדרת המושג "טרור" משליכה באופן ישיר על חיינו וביטחוננו ועל תדמיתנו ביננו לבין עצמנו, ובעולם. על מנת לטפל בבעיית הטרור, כמו שניסו רבים לפני, נדרשים אנו תחילה לבירור הדברים הבאים: א. אילו פעולות נכנסות תחת הכותרת "טרור" ואיזה מבצע נכנה "טרוריסט"  ב. אילו השפעות שליליות והרסניות אנו חווים כפרט וכחברה בעקבות הטרור ובמה שונה עבירה כזו משאר עבירות פליליות. ג. האם מצויה הדרישה הפנימית אצלנו ליחס מעמד שונה לעבירה כזאת (נראה בהמשך).

לא נוכל לכלול קרובי משפחה של ההגדרה כמו "ארגון טרור" או "שלטון טרור" כיוון ששמם מרמז על סמכות אוטונומית שידינו השיפוטית בין כה אינה משגת. מה גם שברגע שטרור נהיה יותר מוסדי חוברים אליו אילוצים סוציאליים ומדיניים המפחיתים משמעותית את הגורם המאיים. לדוגמא: כרגע אנו נמצאים בתקופת רגיעה עם החמאס, ולשני הצדדים אינטרס מדיני לשמר אותה. לכן ה- "טרוריסט" הוא מבצע יחיד או קבוצה קטנה שלא ניתן לצפות את מהלכיה. בנוסף גם לא ניתן לצפות את מטרתה כיוון שכל אזרח מהווה מטרה "לגיטימית". חוץ מהנפגעים פיזית באירוע טרור ישנם מעגלים נוספים של פגועים כמו פגועי הלם, חרדה, פחד לתושבי האזור ולבסוף לכלל התושבים. כמו פצצה רדיואקטיבית, אותן השפעות ממשיכות להתקיים גם לאחר האירוע. כמו שקיים מעגל נפגעים כך גם קיים מעגל פוגעים. הטרוריסט המבצע אינו נושא בנטל האשמה לבדו. על מנת לצור בסיס אידאולוגי לפעולה כזו נדרשים רעיונות שמטופחים בתוך המשפחה, החמולה והמחנכים. ההשפעה של רעיונות אלו הגיעה לשיאה בסמוך לפעולה אך התחילה עוד לפני.

חרדה "אותן השפעות ממשיכות להתקיים גם לאחר האירוע".

סתם עוד עבירה פלילית?

ראינו שלושה גורמים המאפיינים עבירות טרור: 1.הפוגע. 2.המטרה. 3.אפקט הפגיעה. שלושה גורמים אלו מהווים את הבסיס לשוני המהותי מעבירה פלילית רגילה. נפרט כיצד:

  1. הפוגע – בעבירה פלילית קלאסית הפוגע אינו שואב את גחמתו היצרית מתוך אידאולוגיה או מתוך שיחות וחינוך לדבר לכן כדי לתקן את המעוות יש להפריד את ה- "תפוח הרקוב" מהסל. כשאנס מבצע את זממו, אין זה כתוצאה מטיפוח רעיון האונס בקרב קבוצה של אנסים. אין זה פתרון לשים מאחורי סורג ובריח אתהטרוריסט כיוון שבאותה מידה זה יכל להיות האחד שחלק אתו את הספסל בשיחה בה חלחלו הרעיונות המפוקפקים. חמור מכך, אותו טרוריסט הופך לקדוש מעונה בקרב עמו.
  2. המטרה – בעבירה פלילית המטרה של הפושע מאוד ברורה. בנאדם שלקח כיסא בחוף הים היווה מטרה לרוצח ורוזנשטיין היווה מטרה לאבוטבול. אי הוודאות סביב המטרה גורם לפחד גדול כיוון שכל אחד יכול להוות מטרה.
  3. אפקט הפגיעה – כשמתבצע רצח פלילי, מזעזע ככל שיהיה, איננו חשים חרדה כיוון שאנו יודעים שיש איזה "משוגע" אחד שייתן את הדין. באירוע טרור אנו חשים פחד גם מהסיבה שצוינה בסעיף 2 אך גם לאחר הפיגוע בגלל אותה תחושת ביטחון שפגה.

מאפיינים אלו בונים את המחלקה הנפרדת לה זקוק המאבק בטרור. בלעדיהם יחזור הדיון בלופ אינסופי סביב סדר הדין הפלילי ומציאת "התקדים המחייב" שכפופים לו בתי המשפט. בנסיבות מצערות אלו נפל בחלקנו להיות חלוצים בחקיקה תקדימית בעידן המשפט המודרני.

התביעה הפנימית

טענות רבות הושמעו בהקשר חקיקתי של מאבק בטרור. אהרון ברק, נשיא ביהמ"ש העליון לשעבר, אמר שיד אחת צריכה להיות מאחורי הגב בגישתנו לטפל בנושא. הסנגוריה הציבורית השמיעה את הסתייגותה מצעדים "אנטי דמוקרטיים" וחברי כנסת מהשמאל כמו זהבה גלאון ומירב מיכאלי הביעו את דאגתם מ- "מדרון חלקלק".  לדעתי כל האזהרות הללו נובעות משאלה אחת: עד כמה אני מקטלג את עבירות הטרור בנפרד מבחינה מוסרית פנימית?. לדוגמא: כמו שברור לנו שאונס חמור מגניבה, לא רק מבחינה טכנית אלא משהו בפנים זועק על השוני. כי אם אני מבין את השוני המובהק אין אני צריך לדאוג מאיבוד מוסריות או ממדרון חלקלק כמו שאיני צריך לדאוג כשאני שופט רוצח למאסר עולם. קשה מאוד לבנות מבחן מוסריות או איזה סקר, יסודי ככל שיהיה, שיענה על השאלה הזאת. אבל יש מבחן שכבר שאלה זו קיבלה תשובה בו והוא מבחן המציאות.

כשזאב גורליק רצח וביתר את גופתה של גרושתו ,כשנרצחה תאיר ראדה ,כשדניאל מעוז רצח את הוריו ללא רחמים וכשנהג משאית קצר משפחה שלמה בכביש אף אחד לא יצא לרחובות ולא שמענו קול זעקה למרות הזעזוע המתבקש. לעומת זאת, לאחר אירועי טרור, אנו עדים להפגנות רבות, לגינויים מקיר לקיר, לעצרות תפילה, ליום זיכרון מיוחד. כמו שחווינו לאחרונה, כל אלו אף גברו שישנו חשד שהטרוריסט הוא יהודי.

אני מקווה שהצלחתי להראות את ההגדרה הרציונאלית והמתאימה לטרור, מקווה שפתחתי דלת לחקיקה תקדימית ומקווה שחיברתי את כל זה לתביעה הפנימית לשינוי מהותי.

465 total views, 2 views today



הגב

Be the First to Comment!

Notify of
avatar

wpDiscuz


Register

אהבת את התוכן?